סימנים להשלכה נרקיסיסטית: כשההתנהגות שלהם הופכת לאשמה שלך

אמרת שאתה עייף. איכשהו, עשרים דקות אחר כך, אתה היית זה שהתנצל על היותו קר ומרוחק. שום דבר ממה שבאמת אמרת לא קיבל מענה. במקום זה הוחזרה אליך חבילה שלמה של רגשות שמעולם לא הבעת, ועליה השם שלך. אם החילופים האלה מוכרים לך, ייתכן שאתה מסתכל על אחד הסימנים המבלבלים ביותר של השלכה נרקיסיסטית: להיות מואשם בדיוק במה שהצד השני עושה.

השלכה אינה התנהגות נדירה או מוזרה. כולם עושים את זה במידה מסוימת. מה שהופך אותה לכואבת כל כך בקשר עם אדם בעל תווים נרקיסיסטיים חזקים הוא הכמות והעקביות. היא מפסיקה להיות מעידה מזדמנת והופכת למזג האוויר.

מהי השלכה נרקיסיסטית?

השלכה היא לקחת רגש, מניע או התנהגות שאינך יכול לשאת בעצמך, ולמקם אותם באדם אחר. מי שמשקר מאשים אותך בשקר. מי שיצא מהקשר מבפנים מזמן אומר לך שאתה מרוחק כבר חודשים. מי שרותח מזעם מסביר לך, ברוגע גמור, שאתה צריך להפסיק לכעוס כל כך.

אצל אדם עם תווים נרקיסיסטיים, לדימוי העצמי כמעט אין גמישות. להודות בקנאה, באכזריות או בצורך היה סודק משהו שהוא חווה כקורה נושאת. ההשלכה פותרת את זה במהלך אחד. התכונה הלא נוחה עוזבת אותו ומגיעה אליך, וכעת יש בעיה לניהול בתוכך במקום רגש להרגיש בתוכו.

שווה לומר זאת בפשטות: השלכה אינה בדרך כלל תוכנית. לעיתים רחוקות היא מגיעה כשקר מחושב. למי שעושה אותה היא נחווית כנה לגמרי, וזו בדיוק הסיבה שוויכוח איתה לא מוביל לשום מקום. אתה לא מתווכח על טענה. אתה עומד מול רגש שהיה חייב ללכת לאנשהו.

סימנים להשלכה נרקיסיסטית

הדפוסים האלה מופיעים בחברויות, במשפחות, במקומות עבודה ובזוגיות. מקרה בודד אינו מוכיח דבר. ערימה של מקרים כאלה, החוזרים על עצמם לאורך חודשים, ראויה לתשומת לב.

• ההאשמה משקפת את ההתנהגות: קוראים לך אנוכי דווקא מי שלא שאל אותך שאלה כבר שבועות, או מאשימים אותך בפלירטוט דווקא מי שהטלפון שלו תמיד הפוך על השולחן.
• הרגשות שלך מוסבים על שם אחר: אתה מעלה שנפגעת, ויוצא מהשיחה עם הידיעה שהם נפגעו ממך, עם יותר פירוט ויותר להט משהבאת אתה.
• העיתוי עוקב אחר ההתנהגות שלהם, לא שלך: החשד מזנק בדיוק אחרי שהם עשו משהו מפוקפק, לא אחרי שמשהו השתנה אצלך.
• ההאשמה מדויקת באופן מוזר: ביקורת מעורפלת קיימת בכל ריב. השלכה מגיעה לרוב בדיוק חריג, כי היא מתארת משהו אמיתי, פשוט לא אותך.
• אתה מגן שוב ושוב על דברים שלא עשית: ערבים שלמים נעלמים בהוכחה שמשהו לא קרה, והנושא המקורי לעולם אינו חוזר.
• ההכחשה מוחלטת: כשאתה קורא לדפוס בשמו בעדינות, אין שמץ של סקרנות. האפשרות שהם מתארים את עצמם אינה נשקלת לרגע.
• אתה מתחיל לשאול את אוצר המילים שלהם: מילים כמו "שתלטן", "דרמטי" או "קר" מופיעות באופן שבו אתה מתאר את עצמך, ואינך זוכר שחשבת כך לפני שהכרת אותם.

הסעיף האחרון הוא הכבד מכולם. הנזק האמיתי של ההשלכה נעשה לאט, בכך שהיא מתקינה בך תיאור שלך שבסופו של דבר אתה עצמך מתחיל להשתמש בו.

למה זה חשוב

לחיות בתוך השלכה מתמדת מתיש בדרך שקשה להסביר לחברים. אין אירוע דרמטי אחד להצביע עליו. יש רק עבודה נמוכה ומתמשכת של בדיקה עצמית מול האשמה שלא נכבית, ושחיקה איטית של האמון בקריאה שלך את המציאות.

אנשים במצב הזה מתארים לעיתים קרובות פיצול מוזר. בעבודה נחשבים אמינים ואפילו חמים. בבית אומרים להם שהם קשים. שני הדברים לא יכולים להיות נכונים באותה מידה, אבל כשקול אחד חזק, קרוב ויומיומי, הוא מנצח. עם הזמן זה מופיע כחרדה לפני שיחות רגילות, כמשפטים שמתאמנים עליהם במקלחת, או כהתנצלות רפלקסיבית על דברים שמעולם לא היו שלך.

זה גם מעוות את הסכסוך עצמו. תיקון דורש שני אנשים שמתארים מה באמת קרה. אם כל מחלוקת מסתיימת בעובדות הפוכות, שום דבר לא נפתר, רק נשרד. זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים בקשרים כאלה מדווחים על עייפות ולא על כעס. לכעס דרוש יעד ברור. ערפל לא מספק אחד.

גם החפיפה עם דפוסים אחרים אמיתית. השלכה מתמשכת שוכנת קרוב לדפוסי חרדה ולרוב מעמיקה את התחושה של הליכה על ביצים בבית.

הערכה עצמית: להבין את מה שאתה רואה

קודם כול, הסתייגות כנה. לזהות באדם סימנים של השלכה נרקיסיסטית אינו אבחון, והמאמר הזה גם אינו יכול לאבחן. הפרעת אישיות נרקיסיסטית מאובחנת על ידי איש מקצוע מוסמך שפוגש את האדם. מה שכן ביכולתך, ומה שבאמת מועיל, הוא לראות בבהירות רבה יותר את הדפוס שבתוכו אתה חי.

כמה שאלות ששווה לשבת איתן:

• תדירות: זו תקופה קשה, או שכך מתנהלות רוב המחלוקות?
• כיוון: ההיפוך תמיד זורם לאותו צד, או ששניכם עושים זאת לפעמים?
• אחר כך: כשהדברים נרגעים, מגיעה אי פעם הכרה, או שההאשמה פשוט מתאדה בשקט?
• השפעה: אחרי שנתיים עם האדם הזה אתה מכיר את עצמך טוב יותר או פחות?

לכתוב מה נאמר באמת, ביום שבו נאמר, עוזר יותר מכמעט כל דבר אחר. את הזיכרון קל לשכנע אחרת. פתק מיום שלישי לא.

ההערכה החינמית שלנו עוברת על הדפוסים האלה בצורה מסודרת ונותנת לך שפה למה שאתה מבחין בו כבר זמן. זו נקודת התחלה למחשבה, לא פסק דין על אף אחד.